קדם שמואל נ' תעשיית אבן וסיד בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

מונחת לפניי תביעה לפיצויי נזקי גופו של מר קדם שמואל, יליד 1960 (להלן:"התובע") כתוצאה מתאונת עבודה שהתרחשה ביום 04.08.05 במהלך עבודתו. התובע נפל מסולם המוצמד למיתקן שאיבה הממוקם על גגו של מבנה בית אריזה (להלן:"התאונה" או "הנפילה").

התובע הועסק החל משנת 1995 ע"י חברת ק.ל טקס ובניו (1990) בע"מ (להלן:"הנתבעת 3"). במסגרת עבודתו נשלח התובע ע"י הנתבעת 3 לבצע החלפת שרוולי סינון באתר המחצבה "שפיה" שבחזקתה של חברת תעשיות אבן וסיד בע"מ (להלן:"הנתבעת"). הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת 2") היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

ביום 23.05.10, לאחר שהגישו הצדדים את תחשיבי הנזק מטעמם, סברתי שיש מקום להציע לצדדים להגיע להסדר שיחסוך קיום הוכחות והוצאות לצדדים, אך ניסיון זה לא צלח ומשכך אין מנוס מלהכריע בתיק על פי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 02.06.11 העידו מר קדם שמואל, מר גרוסמן מאיר ומר ליזרוביץ יעקב וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

שאלת האחריות

ב"כ התובע המלומד טוען כי אין לקבל את עמדת נציג הנתבעת שאין זה מאחריותה להעביר נהלי בטיחות ולהפנות תשומת לב עובדי קבלן שבאים לעבוד באתר על מסוכנות מיוחדת. בנוסף טען ב"כ התובע כי באתר לא היו נהלים והוראות בטיחות. באשר לנתבעת 3 טען ב"כ התובע כי מעדות מנהלה למדנו שהאווירה הייתה ש"העבודה צריכה להתבצע" וכי עובד שנשלח לבצע משימה יעשה ככל שביכולתו כדי שהדברים יתבצעו.

עוד טען ב"כ התובע כי היו פגמים בסולם עליו טיפס התובע וממנו נפל, כגון הצטברות של לחות ואבק שהגבירו את מידת החלקלקות שלו. עוד טען ב"כ התובע כי היבט נוסף של חוסר הזהירות הוא שבעת עבודת התובע לא היה בנמצא אדם שישגיח, אדם שיגיש עזרה ראשונה ודבר זה אילץ את התובע לבצע שיחת טלפון לאחר שנפל ולהודיע על פגיעתו ושיבואו לעזור ולחלצו. עוד טען ב"כ התובע כי לתובע בעת עבודתו לא היו רתמות על מנת לאבטח את העבודה בגובה. ב"כ התובע תולה עניין זה הן באשמת הנתבעת, שכן מר גרוסמן ציין כי היו ברשותה רתמות אלא שהן היו מוקצות לצוות אחר שעבד באתר והן באשמת הנתבעת 3, המעסיקה של התובע, שכן התובע העיד שברשות החברה באותה העת רק סט רתמות אחד והסט היה בשימוש צוות אחר של החברה שעבד באתר אחר.

ב"כ הנתבעת המלומדת הודתה, כי כשמדובר בתאונת עבודה יש נטייה להכביד על המעסיק, אך במקרה דנן – מקרה יוצא דופן- יש לדחות את התביעה: מדובר בתובע שהיה האיש הבכיר בשטח, הוא שקבע את נהלי העבודה והוא שקבע את שיטת העבודה. לעניין הרתמות וכפי שעולה מעדותו של מר ליזרוביץ, הצוות השני שאצלו היו הרתמות כלל לא נזקק להן בעבודתו.

עוד טענה ב"כ הנתבעת כי במידה והתובע נתקל בקושי מסוים בעבודתו היה עליו לעצור את עבודתו ולבקש ציוד ממנהלי האתר. עוד טענה ב"כ הנתבעת 3 כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת שכן מדובר בעבודה שהתבצעה באתר מחצבת סיד ועבודה זו כרוכה באופן טבעי בסביבת עבודה שבה אבק ורטיבות. מדובר בסביבת עבודה שהתובע היה מורגל לה שכן התובע עבד באתר זה לפחות פעם בשבוע במשך כעשר שנים, באותו מקום ובאותם התנאים כך שהימצאות הסיד והרטיבות הוא מצב נורמאלי שאינו מטיל אחריות על הנתבעת כבעלת האתר. לחילופין טוענת ב"כ הנתבעת יש להטיל רשלנות תורמת גבוהה מאוד על התובע ולחילופי חילופין על הנתבעת 3 בשל שלא סיפקה לו את הרתמות שכן הוכח שדרך קבע היו עובדי חברת קלטקס מגיעים לעבוד באתר עם ציוד שלהם כך שהם לא ציפו לקבל ציוד באתר.

ב"כ הנתבעת 3 המלומד טען כי התובע העיד "נפלתי" אולם לא יודע מדוע. התובע טוען כי ייתכן ונפל בגלל החלקלקות של שלבי הסולם אולם יכולה להיות גם סיבה אחרת לנפילה כגון שרגלו נתקלה במשהו או שקרסולו הסתובב. טוען ב"כ הנתבעת 3 כי הטענה על כימיקאלים שהצטרפו זה לזה ויצרו חלקלקות לא הוכחה וכי על מנת להוכיח טענה שכזו היה צורך להביא עדות מומחה.

ב"כ הנתבעת 3 ציין כי לא על כל נפילה יש לפצות וכי התביעה צריכה להוכיח רשלנות ובמקרה דנן לא הוכחה כל רשלנות. באשר לטענה אודות המחסור ברתמות טען ב"כ הנתבעת 3 כי לא קיים קשר סיבתי שבין החוסר ברתמות לבין הנפילה. עוד טען ב"כ הנתבעת 3 המלומד כי מדובר בתובע שהוא הנאמן על הבטיחות במקום העבודה שלו, הוא עבר קורסים בעניין הבטיחות והוא היחיד שמומחה בעניין. עוד טען ב"כ הנתבעת 3 כי התובע מבצע את אותה העבודה יום יום ובמקום הספציפי דנן במשך עשר שנים מידי שבוע מגיע התובע לאותו סולם ומבצע את עבודתו, כאשר הסולם הוא יציב וקבוע ולא נעשה בו כל שינוי, התובע מכיר את הסולם על בוריו והוא עצמו עלה וירד בו פעמים רבות מספור. עוד טען ב"כ הנתבעת 3 כי מהעדויות עולה שהתובע ידע מראש איזו עבודה עליו לבצע כך שידע מראש על איזה סולם הוא צריך לעלות ועל כן הוא גם יגע מראש לאיזה ציוד יזדקק.

כמו כן טען ב"כ הנתבעת 3 כי גם אם נקבל את גרסת התובע שהייתה רק רתמה אחת והתובע עצמו החליט להעביר אותה לצוות השני הרי שהוא היה יכול להיערך לעניין זה במעוד מועד. כל שהיה צריך לעשות הוא לומר למר ליזרוביץ שחסרה רתמה והוא היה קונה אחת נוספת. עוד טען ב"כ הנתבעת 3 כי טענת התובע על כי בעת העבודה באתר הוא ביקש מעובד במחסן הנתבעת רתמה וזה אמר שאין לו – אינה הגיונית. בכל מקרה, הוא יכול היה לדחות את העבודה למחר או להתקשר למעסיקו או למנהל האתר ולדרוש הרתמה. עוד טען ב"כ הנתבעת 3 כי התובע עצמו שהוא מומחה בטיחות העיד שאילו היה מדובר בעובד שלו אזי הוא לא היה נותן לו לעלות ולעבוד ללא רתמה בשום פנים ואופן, אזי כאשר הוא עצמו עולה ללא רתמה אין לו למי לבוא בטענות.

דיון והכרעה

בית-משפט העליון פסק פעם אחר פעם, כי לא בנקל תוטל חבות על עובד בגין תאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו. בע"א 655/80 ֹמפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 604 נאמר:

"היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו".

אולם על אף האמור לעיל אין לקבוע אחריות מוחלטת על מעסיק בכל מקרה בו נפגע אחד מעובדיו. (וראה לדוגמא ע"א (מחוזי ת"א) 1713-08 לוזון ז'ק נ' מנרב אחזקות בע"מ פורסם בנבו (2010), ת"א (שלום חיפה) 17612-02 אמסלם מיכאל נ' אמסלם יהודה פורסם בנבו (2005), ת"א (שלום פ"ת) 4383/97 אקטוביץ יגאל נ' אליאנס חברה לצמיגים פורסם בנבו (2001), ת"א (שלום חיפה 6300-95 יוסף יחזקאל נ' אגד בע"מ פורסם בנבו (2000)).

סבורני כי ראשית יש לעמוד על מעמדו של התובע הן בחברה בה עבד והן בעיני הנהלת האתר בו התרחשה התאונה:

התובע עצמו העיד שגויס לעבוד עבור הנתבעת 3 כראש צוות (עמוד 6 שורה 11) ובהמשך הסביר כי הוא אחראי על הפעילות של הצוות והוא זה שנותן את ההוראות (עמוד 6 שורות 25-28) הגדיל והוסיף התובע כי בצוות שרר "רוח המפקד" (שם שורה 29) ומבין צוות עובדי האחזקה היה הוא הבכיר מביניהם (עמוד 7 שורות 2-3).